מדינות מייצאות נפט. יצואניות הנפט הגדולות ביותר - רשימה

2024 מְחַבֵּר: Howard Calhoun | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 10:27

מדינות רבות שמפיקות נפט הצליחו לפתח את הכלכלות שלהן באמצעות יישום המשאב העיקרי. אבל הצמיחה הדינמית של האינדיקטורים לא הייתה אפשרית אם המדינות המתפתחות לא היו מתאחדות.

קבוצות של מדינות מייצרות נפט

לפני שמבררים אילו ארגונים קיימים המסדירים את הפקת הנפט הגולמי ואת התנאים למכירתו, יש צורך להבין אילו מדינות נכללות בהם. לפיכך, יצואניות הנפט העיקריות הן אותן מדינות שבהן הוא מיוצר. במקביל, המדינות המובילות בעולם מייצרות יותר ממיליארד חביות בשנה.

מומחים מכל המדינות מחולקים למספר קבוצות:

- חברות OPEC;

- ארה ב וקנדה;

- מדינות הים הצפוני;

- מדינות גדולות אחרות.

מנהיגות גלובלית שייכת לקבוצה הראשונה.

היסטוריה של OPEC

הארגון הבינלאומי שמאגד את יצואניות הנפט העיקריות נקרא לרוב קרטל. הוא נוצר על ידי מספר מדינות כדי לייצב את המחירים עבור חומר הגלם העיקרי. ארגון זה נקרא OPEC (באנגלית OPEC - The Organization of the Petroleum Exporting Countries).

המדינות המתפתחות העיקריות המייצאות נפט התאחדו עוד ב-1960. אירוע היסטורי זה התרחש בוועידת ספטמבר בבגדד. היוזמה נתמכה על ידי חמש מדינות: ערב הסעודית, עיראק, איראן, כווית וונצואלה. זה קרה לאחר ש-7 החברות הרב-לאומיות הגדולות שעסקו בהפקת נפט, שכונו גם "שבע האחיות", הורידו באופן חד צדדי את מחירי הרכישה של הנפט. הרי בהתאם לשוויו, הם נאלצו לשלם דמי שכירות עבור הזכות לפתח פיקדונות ומיסים.

אבל המדינות העצמאיות החדשות רצו לשלוט בהפקת הנפט בשטחן ולפקח על ניצול המשאבים. ובהתחשב בעובדה שבשנות ה-60 היצע של חומר גלם זה עלה על הביקוש, אחת המטרות של הקמת אופ ק הייתה למנוע ירידות מחירים נוספות.

תחילת העבודה

לאחר הקמת הארגון הבינלאומי החלו להצטרף אליו מדינות מייצאות נפט. כך, במהלך שנות ה-60 הוכפל מספר המדינות שנכללו ב-OPEC. אינדונזיה, קטאר, לוב, אלג'יריה, איחוד האמירויות הערביות הצטרפו לארגון. במקביל התקבלה הצהרה הקובעת את מדיניות הנפט. הוא אמר שלמדינות יש את הזכות להפעיל שליטה מתמדת על המשאבים שלהן ולהבטיח שהשימוש בהם נעשה לטובת הפיתוח שלהן.

יצואניות הנפט העיקריות בעולם בשנות ה-70 השתלטו לחלוטיןבקרה על שאיבת נוזל דליק. מפעילות אופ ק החלו המחירים שנקבעו למשאב הגולמי להיות תלויים. במהלך תקופה זו הצטרפו לארגון מדינות ייצוא נפט נוספות. הרשימה התרחבה ל-13 חברים, כולל אקוודור, ניגריה וגבון.

רפורמות נחוצות

שנות ה-80 היו תקופה די קשה. ואכן, בתחילת העשור הזה עלו המחירים בצורה חסרת תקדים. אבל עד 1986 הם ירדו, והמחיר נקבע על כ-10 דולר לחבית. זו הייתה מכה משמעותית, וכל המדינות המייצאות נפט סבלו. אופ"ק הצליחה לייצב את עלות חומרי הגלם. במקביל, נוצר דיאלוג עם מדינות שאינן חברות בארגון זה. כמו כן נקבעו מכסות הפקת נפט לחברות אופ"ק. סוכם מנגנון תמחור במסגרת הקרטלים.

החשיבות של OPEC

כדי להבין את המגמות בשוק הנפט העולמי, חשוב לדעת כיצד השתנתה ההשפעה של אופ ק על המצב. אז, בתחילת שנות ה-70, המדינות המשתתפות שלטו רק ב-2% מהייצור הלאומי של חומר הגלם הזה. כבר ב-1973 השיגו המדינות ש-20% מהפקת הנפט עברו בשליטתן, ועד שנות ה-80 יותר מ-86% מכלל ייצור המשאבים הפכו להיות כפופים להן. עם זאת בחשבון, מדינות ייצוא הנפט שהצטרפו ל-OPEC הפכו לכוח קובע עצמאי בשוק. תאגידים טרנס-לאומיים כבר איבדו את כוחם עד אז, כי המדינות, אם אפשר, הלאימו את כל תעשיית הנפט.

טרנדים כלליים

אבל לא כל המדינות המייצאות נפט היו חלק מארגון בינלאומי מיוחד. כך, למשל, בשנות ה-90, ממשלת גבון החליטה על הצורך לפרוש מ-OPEC, באותה תקופה, אקוודור השעתה זמנית את ההשתתפות בענייני הארגון (מ-1992 עד 2007). רוסיה, אשר תופסת עמדה מובילה במונחים של ייצור של משאב זה, הפכה לתצפיתנית בקרטל ב-1998.

כיום, חברות אופ ק מהוות יחד 40% מתפוקת הנפט העולמית. במקביל, בבעלותם 80% מהעתודות המוכחות של חומר גלם זה. הארגון יכול לשנות את רמת הפקת הנפט הנדרשת במדינות המשתתפות, להגדיל או להקטין אותה לפי שיקול דעתו. במקביל, רוב המדינות המעורבות בפיתוח פיקדונות של משאב זה פועלות בתפוקה מלאה.

יצואנים ראשיים

כעת חברות ב-OPEC הן 12 מדינות. חלק מהמדינות המעורבות בפיתוח בסיס המשאבים פועלות באופן עצמאי. לדוגמה, אלה יצואניות נפט גדולות כמו רוסיה וארה"ב. הם אינם נתונים להשפעה של אופ"ק, הארגון אינו מכתיב את התנאים לייצור ומכירה של חומר גלם זה. אבל הם נאלצים להשלים עם המגמות העולמיות שקובעות המדינות החברות בקרטל. נכון לעכשיו, רוסיה וארצות הברית תופסות עמדה מובילה בשוק העולמי יחד עם ערב הסעודית. במונחים של ייצור נוזל דליק, כל מדינה אחראית ליותר מ-10%.

אבל זה לא כל מדינות ייצוא הנפט העיקריות. רשימת עשרת המובילים כוללת גם את סין, קנדה, איראן, עיראק, מקסיקו, כווית,איחוד האמירויות הערביות.

עכשיו ביותר מ-100 מדינות שונות יש מרבצי נפט, הם מפתחים מרבצים. אבל היקפי המשאבים המופקים, כמובן, קטנים מאין כמותם בהשוואה לאלו שבבעלותן של המדינות המייצאות נפט הגדולות ביותר.

ארגונים אחרים

OPEC הוא האיגוד המשמעותי ביותר של מדינות מייצרות נפט, אבל לא היחיד. לדוגמה, בשנות ה-70 התארגנה סוכנות האנרגיה הבינלאומית. 26 מדינות הפכו מיד לחברות בה. ה-IEA מסדיר את פעילותם של לא היצואנים, אלא של היבואנים העיקריים של חומרי גלם. המשימה של סוכנות זו היא לפתח את מנגנוני האינטראקציה הנחוצים במצבי משבר. לפיכך, האסטרטגיות שפותחו על ידו הן שאפשרו לצמצם במידת מה את השפעת אופ ק על השוק. ההמלצות העיקריות של ה-IEA היו שמדינות ייצרו מאגרי נפט, יפתחו מסלולים אופטימליים לתנועת חומרי גלם במקרה של אמברגו ולנקוט בצעדים ארגוניים נחוצים נוספים. זה תרם לעובדה שלא רק יצואניות הנפט הגדולות ביותר יכולות כעת להכתיב את התנאים בשוק.