כיסוח הוא עניין עדין

2024 מְחַבֵּר: Howard Calhoun | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 10:27

ההגדרה של כיסוח הגיעה אלינו מהמאות האחרונות. באופן כללי, יש לה שתי משמעויות, אך שתיהן דומות זו לזו במשמעותן. כיסוח הוא גם זמן קצירת החציר וגם מקום הכיסוח (אחו, שדה).

הזמן הטוב ביותר לכיסוח הוא אמצע יולי. עשבי תיבול צוברים כוח, ה-matinees עדיין חמים. הגיע הזמן לעשות חציר לבהמות.

הדשא ירוק טרי בשדות החציר

בימים עברו, כיסוח היה עניין מיוחד ומשמעותי עבור האיכרים. זה הוכן בקפידה מראש. חולצות לבנות שטופות, שמלות, צעיפים. קמנו עם עלות השחר, כשהעשב עוד היה מכוסה טל סמיך והערפל הסתחרר על השדות. בבוקר הדשא רך יותר והעבודה קלה יותר עד שהשמש קופחת ללא רחמים.

כמה גברים קמו בזה אחר זה והלכו בקצב מנופפים בחרמשים. כולם ניסו לשמור על אחיזה גדולה יותר כך שהמשטח יצא רחב יותר. הייתה להם איזושהי תחרות. הנשים גרפו את הדשא כדי שיתייבש מהר יותר. בערב או לפני הגשם, הדשא נגרף ונערם. למחרת, המגב נשבר, והחציר שוב התפזר לייבוש.

אם השדה היה רחוקבבית, נשאר שם ללון, כדי לא לבזבז זמן בדרך לשם ובחזרה. הם הכינו צריפים בצל העצים, אבל הם לא ישנו שם, אלא שמרו על אספקה. כולם סעדו יחד. האוכל היה בטוח לבבי, כי העבודה הזו קשה מאוד פיזית.

כיסוח היה לא רק עבודה, אלא גם חג, כיף. בזמן העבודה, בחורים ונערות צעירים שרו שירים והשוויצו זה מול זה. ובערב, בזמן שההורים נחים: הם קטפו פירות יער, שחו בנהר, רקדו ריקודים עגולים.

מבוגרים לפעמים הלכו הביתה - זקנים וילדים קטנים נשארו בכפר. הנוער לא עזב את הכיסוח אפילו בימי ראשון.

מכסח בימינו

בימים אלה גם חותכים חציר. אבל עכשיו, כיסוח הוא לא עבודה משותפת וחג, אלא פשוט עבודה הכרחית שמתבצעת באמצעות גוזם בנזין או מכסחת דשא. ורק מעטים יודעים לכסח בחרמש יד, ועוד יותר מזה לתפוס מחדש ולהשחיז אותו כראוי.

שנים ומאות שנים חולפות, מסורות וטקסים ישנים נעלמים, חדשים מופיעים. אבל לפעמים חבל שיחד עם אבותינו, היחס הישיר הזה לחיים הרגילים, שחיממו את הנשמות, נעלם.