תעשיית יפן: תעשיות ופיתוחן

2024 מְחַבֵּר: Howard Calhoun | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 10:27

יפן (ניהון, או ניפון) היא אחת המעצמות הכלכליות המובילות. הוא אחד המנהיגים יחד עם ארצות הברית וסין. הוא מהווה 70% מסך המוצר של מזרח אסיה.

התעשייה של יפן הגיעה לרמה גבוהה של פיתוח, במיוחד בתחומי המדע והחינוך. בין מובילי הכלכלה העולמית ניתן למנות את טויוטה מוטורס, סוני תאגיד, פוג'יטסו, הונדה מוטורס, טושיבה ואחרות.

מצב נוכחי

יפן דלה במינרלים - רק מאגרי פחם, נחושת ועופרת אבץ חשובים. לאחרונה הפך לרלוונטי גם עיבוד משאבי האוקיינוס העולמי - הפקת אורניום ממי ים, הפקת גושי מנגן.

במונחים של הכלכלה העולמית, ארץ השמש העולה מהווה כ-12% מסך הייצור. התעשיות המובילות ביפן הן מתכות ברזל ולא ברזליות, הנדסת מכונות (במיוחדרכב, רובוטיקה ואלקטרוניקה), תעשיות כימיות ומזון.

ייעוד תעשייתי

יש שלושה אזורים גדולים במדינה:

• טוקיו-יוקוהאמה, הכוללת את קיהין, מזרח יפן, מחוזות טוקיו, קנאגאווה, אזור קאנטו.
• Nagoya, Tuke מתייחס לזה.
• אוסקה-קוב (Han-sin).

מלבד האמור לעיל, ישנם גם אזורים קטנים יותר:

• Northern Kyushu (Kita-Kyushu).
• Kanto.
• אזור התעשייה הימי המזרחי (טוקאי).
• טוקיו-טיבה (זה כולל את Kei-yo, מזרח יפן, אזור קאנטו ומחוז צ'יבה).
• אזור הים הפנימי של יפן (Seto Naikai).
• אזור תעשייתי של אדמות צפוניות (Hokuriku).
• אזור קאשימה (זה כולל את כל אותה מזרח יפן, קאשימה, אזור קאנטו ומחוז איבארקי).

יותר מ-50% מההכנסות מהייצור מגיעות מאזורי טוקיו של יוקוהמה, אוסקה, קובה ונגויה, כמו גם מקיטאקישו בצפון קיושו.

המרכיב הפעיל והיציב ביותר בשוק במדינה זו הוא עסקים קטנים ובינוניים. 99% מכלל החברות היפניות שייכות לאזור זה. עם זאת, זה לא נכון לגבי תעשיית הטקסטיל. התעשייה הקלה ביפן (שהתעשייה המוזכרת היא המרכיב המוביל בה) מבוססת על מפעלים גדולים ומצוידים היטב.

חקלאות

האדמה החקלאית של המדינה מכסה כ-13% משטחה.יתרה מכך, מחצית מהאדמות הללו הן שדות שיטפונות המשמשים לגידול אורז. בבסיסה, החקלאות כאן מגוונת, והיא מבוססת על חקלאות, וליתר דיוק, גידול אורז, גידולים תעשייתיים, דגנים ותה.

עם זאת, זה לא כל מה שיפן יכולה להתפאר בו. התעשייה והחקלאות במדינה זו מפותחות באופן פעיל ונתמכות על ידי הממשלה, אשר מקדישה להן תשומת לב רבה ומשקיעה כספים רבים בפיתוחן. תפקיד משמעותי ממלאים גם גננות וגידול ירקות, חקלאות סיבית, גידול בעלי חיים, ייעור ואומנות ימית.

אורז תופס מקום חשוב במגזר החקלאי. גידול הירקות מפותח בעיקר בפרברים, כרבע מהשטחים החקלאיים מוקצים לו. שאר השטח תפוס על ידי גידולים תעשייתיים, עשבי מספוא ועצי תות.

כ-25 מיליון הקטרים מכוסים ביערות, ברוב המקרים הבעלים הם איכרים. לבעלים קטנים יש מגרשים של כ-1 דונם. בין הבעלים הגדולים נמנים בני המשפחה הקיסרית, מנזרים ומקדשים.

גידול בקר

גידול בקר בארץ השמש העולה החל להתפתח באופן פעיל רק לאחר מלחמת העולם השנייה. יש לו תכונה אחת - הוא מבוסס על מזון מיובא (תירס). כלכלה יפנית משלו מסוגלת לספק לא יותר משליש מכל הצרכים.

מרכז גידול בעלי חיים הוא Fr. הוקאידו. גידול חזירים מפותח באזורי הצפון. באופן כללי, מספר הבקר מגיע ל-5מיליון פרטים, כאשר כמחציתם פרות חולבות.

דיג

הים הוא אחד היתרונות שיפן יכולה ליהנות מהם. התעשייה והחקלאות נהנות ממיקום האי של המדינה יתרונות רבים: זהו מסלול נוסף לאספקת סחורות, ועזרה למגזר התיירות, ומגוון מזון.

עם זאת, למרות הים, המדינה צריכה לייבא כמות מסוימת של מוצרים (על פי החוק הבינלאומי, הפקת חיים ימיים מותרת רק בגבולות המים הטריטוריאליים).

האובייקטים העיקריים של דיג הם הרינג, פלנדר, בקלה, סלמון, הליבוט, סורי וכו'. כשליש מהתפיסה מגיעה מהמים באזור האי הוקאידו. יפן לא עקפה את הישגי המחשבה המדעית המודרנית: חקלאות ימית מתפתחת כאן באופן פעיל (מולי פנינה, דגים גדלים בלגונות ובשדות אורז).

תחבורה

ב-1924 הסתכם החניון בארץ בכ-17.9 אלף יחידות בלבד. במקביל, היו מספר מרשים של ריקשות, רוכבי אופניים ועגלות שהונעו על ידי שוורים או סוסים.

20 שנים מאוחר יותר, הביקוש למשאיות גדל, בעיקר בשל הצרכים ההולכים וגדלים של הצבא. בשנת 1941 יוצרו בארץ 46,706 מכוניות, מתוכן רק 1,065 מכוניות.

תעשיית הרכב של יפן החלה להתפתח רק לאחר מלחמת העולם השנייה, הדחף להייתה המלחמה בקוריאה. תנאים נוחים יותר סיפקו האמריקאים לאותן חברות שקיבלו פקודות צבאיות.

במחצית השנייה של שנות ה-50, גם הביקוש למכוניות נוסעים גדל במהירות. עד 1980, יפן עקפה את ארה ב והפכה ליצואנית המובילה בעולם. בשנת 2008, מדינה זו הוכרה כיצרנית הרכב הגדולה בעולם.

בניית ספינות

זהו אחד מהענפים המובילים, המעסיק יותר מ-400 אלף עובדים, כולל עובדים ישירות במפעלים ובמפעלי עזר.

היכולות הזמינות מאפשרות בניית ספינות מכל הסוגים והמטרות, בעוד שעד 8 רציפים מיועדים לייצור סופרטנקרים בנפח של 400 אלף טון. תוצרת יפן.

פיתוח התעשייה של יפן באזור זה החל לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר בשנת 1947 החלה לפעול תוכנית מתוכננת לבניית ספינות. בהתאם לה, חברות קיבלו מהממשלה הלוואות מוזלות נוחות מאוד, שגדלו מדי שנה ככל שהתקציב גדל.

עד 1972, התוכנית ה-28 חזתה (בסיוע ממשלתי) בניית ספינות עם תזוזה כוללת של 3,304 אלף טון ברוטו. משבר הנפט הפחית מאוד את ההיקף, אך הבסיס שהניחה תוכנית זו בשנים שלאחר המלחמה שימש כיציבה ומוצלחת.צמיחה בתעשייה.

עד סוף 2011, ספר ההזמנות של היפנים היה 61 מיליון דואט. (36 מיליון ברט.). נתח השוק נשאר יציב על 17% דו ח, כאשר מרבית ההזמנות היו מובילי צובר (ספינות מיוחדות, סוג של מובילי צובר להובלת סחורות כגון תבואה, מלט, פחם בתפזורת) וחלק קטן יותר היו מכליות.

כרגע יפן עדיין במקום הראשון בבניית ספינות בעולם, למרות תחרות רצינית מצד חברות דרום קוריאניות. התמחות בתעשייה ותמיכה מהממשלה יצרו קרן ששומרת על חברות רציניות גם במצב הזה.

מטאלורגיה

למדינה יש משאבים מועטים, שבקשר אליהם פותחה אסטרטגיה לפיתוח המתחם המתכתי שמטרתה חיסכון באנרגיה ובמשאבים. פתרונות וטכנולוגיות חדשניות אפשרו למפעלים להפחית את צריכת החשמל ביותר משליש, וחידושים יושמו הן ברמת החברות הבודדות והן בתעשייה כולה.

מתכות, כמו תעשיות אחרות, ההתמחות של התעשייה של יפן, זכתה לפיתוח פעיל לאחר המלחמה. עם זאת, אם מדינות אחרות ביקשו לחדש ולעדכן את הטכנולוגיות שכבר היו קיימות בהן, ממשלת מדינה זו נקטה בדרך אחרת. המאמצים העיקריים (והכסף) נועדו לצייד מפעלים בטכנולוגיות המתקדמות ביותר באותה תקופה.

ההתפתחות המהירה של התעשייה נמשכה כשני עשורים והגיעה לשיא ב-1973, אז 17.27%יפן לבדה אחראית לכל ייצור הפלדה בעולם. יתרה מכך, מבחינת איכות, הוא מתיימר להיות המוביל. הדבר עורר, בין היתר, יבוא חומרי גלם מתכות. אחרי הכל, יותר מ-600 מיליון טון קוקס ו-110 מיליון טון מוצרי עפרות ברזל מיובאים בשנה.

באמצע שנות ה-90, מפעלי מתכות סיניים וקוריאניים התחרו ביפנים, והמדינה החלה לאבד את עמדת המנהיגות שלה. בשנת 2011 המצב החמיר עקב אסון טבע והאסון בפוקושימה-1, אך לפי הערכות משוערות, הירידה הכוללת בשיעורי הייצור לא עלתה על 2%.

תעשייה כימית ופטרוכימית

התעשייה הכימית ביפן בשנת 2012 ייצרה מוצרים בשווי 40.14 טריליון ין. המדינה היא אחת משלושת המובילות בעולם יחד עם ארה ב וסין, עם כ-5.5 אלף מפעלים בכיוון המקביל ומספקת מקומות עבודה ל-880 אלף איש.

בתוך המדינה עצמה, התעשייה מדורגת במקום השני (חלקה הוא 14% מהכלל), שני רק להנדסת מכונות. הממשלה מפתחת אותו כאחד מתחומי המפתח, תוך תשומת לב רבה לפיתוח טכנולוגיות ידידותיות לסביבה, אנרגיה וחוסכות משאבים.

מוצרים מיוצרים נמכרים בתוך יפן ומיוצאים: 75% - לאסיה, כ-10.2% - לאיחוד האירופי, 9.8% - לצפון אמריקה וכו'. הבסיס לייצוא הוא גומי, מוצרי צילום ופחמימנים ארומטיים, תרכובות אורגניות ואי-אורגניות וכו'.

Land of the Rising Sun מייבאת גם מוצרים(יובא ב-2012 היה כ-6.1 טריליון ין), בעיקר מהאיחוד האירופי, אסיה וארה ב.

התעשייה הכימית של יפן מובילה בייצור חומרים לתעשיית האלקטרוניקה, בפרט, כ-70% מהשוק העולמי למוצרי מוליכים למחצה ו-65% עבור צגי גביש נוזלי שייכים לחברות במדינת אי זו.

בתנאים מודרניים מוקדשת תשומת לב רבה לפיתוח ייצור סיבי פחמן וחומרים מרוכבים לתעשיות הגרעין והתעופה.

Electronics

תשומת לב רבה מוקדשת לפיתוח תחום המידע והטלקומוניקציה. טכנולוגיות שידור תלת מימד, רובוטיקה, רשתות סיבים אופטיות ורשתות אלחוטיות מהדור הבא, רשתות חכמות ומחשוב ענן פועלים כ"מנוע הראשי של התעשייה".

מבחינת קנה המידה של התשתית, יפן מדביקה את הקצב של סין וארצות הברית והיא בין שלוש הראשונות. בשנת 2012 הגיע מספר משתמשי האינטרנט הכולל בארץ ל-80% מכלל האוכלוסייה. הכוחות והכספים מופנים ליצירת מחשבי-על, לפיתוח מערכות ניהול אנרגיה יעילות וטכנולוגיות לחיסכון באנרגיה.

Energy

כ-80% מצרכי האנרגיה של יפן נענו באמצעות יבוא. בתחילה מילא תפקיד זה דלק, במיוחד נפט, ממדינות המזרח התיכון. על מנת להפחית את התלות באספקה בארץ השמש העולה, ננקטו מספר צעדים, בעיקר ביחס ל"אטום השלו".

תוכניות מחקר בתחום האנרגיה הגרעינית יפן החלו ב-1954. נחקקו מספר חוקים והוקמו ארגונים לביצוע מטרות הממשלה בתחום זה. הכור הגרעיני המסחרי הראשון יובא מבריטניה, והחל לפעול ב-1966.

כמה שנים לאחר מכן, רכשו חברות החשמל במדינה את השרטוטים מהאמריקאים ויחד עם חברות מקומיות בנו מהם חפצים. חברות יפניות Toshiba Co., Ltd., Hitachi Co., Ltd. ואחרים החלו לתכנן ולבנות כורי מים קלים בעצמם.

בשנת 1975, עקב בעיות בתחנות קיימות, החלה תוכנית שיפור. בהתאם לו, תעשיית הגרעין היפנית הייתה צריכה לעבור שלושה שלבים עד 1985: השניים הראשונים כללו שינוי מבנים קיימים על מנת לשפר את פעולתם ותחזוקתם, והשלישי דרש הגדלת הספק ל-1300-1400 MW ושינויים מהותיים בכורים.

מדיניות זו הביאה לכך שב-2011 היו ליפן 53 כורים פעילים, המספקים יותר מ-30% מצרכי החשמל של המדינה.

אחרי פוקושימה

בשנת 2011, תעשיית האנרגיה של יפן ספגה מכה קשה. כתוצאה מרעידת האדמה החזקה ביותר בתולדות המדינה והצונאמי שלאחר מכן, התרחשה תאונה בתחנת הכוח הגרעינית פוקושימה-1. לאחר דליפה גדולה של יסודות רדיואקטיביים שבאה בעקבותיה, 3% משטח המדינה זוהמו, אוכלוסיית אזור סביב התחנה (כ-80 אלף איש).אנשים) הפכו למתנחלים.

אירוע זה אילץ מדינות רבות לחשוב עד כמה מקובל ובטוח פעולת האטום.

היה גל של מחאה בתוך יפן בדרישה לנטוש את האנרגיה הגרעינית. עד שנת 2012, רוב התחנות בארץ כבויות. תיאור התעשייה של יפן בשנים האחרונות משתלב במשפט אחד: "המדינה הזו שואפת להפוך לירוקה."

עכשיו הוא למעשה כבר לא משתמש באטום, החלופה העיקרית היא גז טבעי. תשומת לב רבה מוקדשת גם לאנרגיה מתחדשת: השמש, המים והרוח.