תורת המסים והמיסוי

2024 מְחַבֵּר: Howard Calhoun | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 10:27

שורשיה של תורת המסים בכתבים כלכליים של המאה השמונה-עשרה. זה היה אז שנייטרליות המס הייתה מוקד תשומת הלב של המדען האנגלי המצטיין סמית', כמו גם הכלכלן ריקרדו. יחד עם זאת, יש להודות שהיסודות של תורת המסים הונחו הרבה קודם לכן, כבר במאה השבע-עשרה, במסכת אגרות ומיסים שכתב המדען הבולט פטי. בעבודתו הושמעו הרעיונות וההוראות הללו, שהיוו אז בסיס למשמעת כלכלית מלאה.

היבטים היסטוריים

התיאוריה הקלאסית של מסים מבוססת על מחקרים שחקרו את הקשר בין עלויות ומחירי עבודה. זה בדיוק מה שעשה הכלכלן האנגלי סמית', שהצדיק את ביסוס המחירים לא רק על עלויות העבודה, אלא גם על שכירות קרקע, ריבית על הון ורווחים. אז ניתנה לראשונה תשומת לב לעובדה שהמחיר צריך לקחת בחשבון את כל עלויות הייצור הגלומות במפעל.

העבודה לא הייתה הגורם היחיד שמשך את תשומת לבם של מדענים בריטים. במקביל, הם גילו שגורם חשוב יהיה הון, שממנו נובע כמות הרווח, וקרקע, שנותנת זרימת כסף בשל שכירות. לכן, אין להקצות מסים למעמד חברתי מוגדר בהחלט (נקודת מבט כזוהיה קיים בקרב הפיזיוקרטים), אך על הגורמים המעוררים רווח. במקביל, תורת המסים והמיסוי מניחה לגבות באופן שווה "מס" מהון, עבודה ואדמה.

מדענים בריטים הוכיחו ש…

בכתביו על תורת המסים, סמית סיפק בסיס ראיות נרחב לליברליזם כלכלי, תוך שימת לב מיוחדת לחוקי בניית השוק. הוא זה שהסב את תשומת הלב של הקהילה המדעית לעובדה שמסגרת חקיקה שנוסחה נכון מאפשרת פיתוח יעיל של הכלכלה, בעוד שתיאוריות מס פרטיות, האינטרס הפרטני של אדם בודד אינו יכול לשקף, להעריך ולכסות באופן מלא את המגמות. הטבועה בחברה. יחד עם זאת, מצב השוק צריך להתפתח לטובת כל משתתף בקשר, שכן טבעי שאדם ידאג קודם כל לטובתו שלו. כפי שמציעה התיאוריה הבסיסית של מסים, כאשר עושים זאת נכון, הרצון להבטיח לעצמו את מירב הרווחים מועיל לחברה כולה.

בכתביו, סמית' התבטא נגד שליטת המדינה על המגזר הכלכלי, בפרט על השוק. לדברי מנתח מצטיין זה, תפקידה המרכזי של ממשלת המדינה הוא "שומר הלילה", המגן על המדינה מבחוץ ומפני גורמים פנימיים, דואג לצדק בית המשפט ודואג למוסדות ציבוריים וחברתיים. המדינה צריכה לקבל מימון לכל משימותיה ממקורות שונים. הצהרה זו מצאה מאוחר יותר תגובה מסוימת בעבודות על תורת המסים מאת טורגנייב.

מסים ומסים

כפי שאומרת תורת המסים, הכספים שהאוצר מקבל בדרך זו צריכים להיות מושקעים בעיקר על הבטחת היכולת להתגונן מפני איומים חיצוניים. זה בדיוק מה שאומרת עבודתו הכלכלית של סמית שפורסמה ב-1776. הוא הטיל על עצמו לחקור את האפשרות להוציא כספי ציבור בנושאים ציבוריים שונים והגיע למסקנה בתורת דיני המס שלו כי יש להפנות את הכספים שנגבו בדרך זו באופן סביר לשמירה על כבודה של ממשלת המדינה, וכן להגנת הציבור. במקביל, גובש שרק פונקציה פיסקלית זמינה למיסים.

כפי שתיאוריות המס הכלליות אומרות, יש לשלם עבור הזדמנויות פיננסיות לענות על צרכים ממשלתיים אחרים על ידי שימוש בעמלות וחיובים אחרים. כספים אלה צריכים להיות משולמים על ידי מי שמשתמש בהטבות, שירותים הממומשים באמצעות פונקציות המדינה. כתביו של סמית' נגעו גם בסוגיות של מתן כספים לחינוך דתי והדגישו את הצורך בתשלומים מיוחדים כדי לספק לאזור זה משאבים. עם זאת, הן בעבודתו של סמית והן בתיאוריות הפרטיות של מסים שתמכו בו מאוחר יותר, מוזכר שבמקרה של תמיכה כספית ממוקדת לא מספקת, מותר לפנות למערכת המיסוי לעזרה.

לא להתבלבל

כפי שניתן להבין מהאמור לעיל, תיאוריות מס קלאסיות מאלצות הבחנה קפדנית בין מס ותשלומים אחרים. בְּהגורם העיקרי לחלוקה לקבוצות הוא מטרת הכסף, כלומר הכיוון שבו הם מושקעים. כיום, כלכלנים רבים נוקטים בעמדה שגישה זו להפצה היא שטחית מדי, מלאכותית מדי, אבל במאה השמונה עשרה היא הייתה ממש פופולרית.

זה נובע מתורת המס הקלאסית שניתן לחלק עבודה ליצרנית ולא-פרודוקטיבית. הקטגוריה הראשונה כוללת כאלה, שבעקבותיה עולה עלות החומר הממוחזר, והשנייה כוללת שירותים שנעלמים בעת המכירה. שירותים ציבוריים, שעל ביצועם משלמת החברה מיסים, שייכים לקבוצה השנייה.

תווכח או לא?

כפי שניתן לראות מההיסטוריה, התיאוריות הכלליות של מסים תאמו בתחילה במלואה את הרעיון של הכלכלן האנגלי סמית'. רוב המומחים של אותה תקופה, כמו גם תקופות מאוחרות יותר, קיבלו את הכללים שנקבעו על ידו בכתביו כלא טעונים ראיות נוספות ויחלו ללא תנאי. ברגע זה נולד היחס לשירותים ציבוריים כלא פרודוקטיביים. כפי שניתן לראות מהתיאוריות הכלליות של מסים, התשלומים הפכו לרע הכרחי בתקופה זו, וגרמו לעמדות שליליות נרחבות.

בשנת 1817, ריקרדו, באחת מעבודותיו הכלכליות, מודה שהמיסים מעכבים את צמיחת החיסכון, מעכבים את הייצור. הוא גם טוען שההשפעה של כל מס דומה להשפעה של אקלים גרוע, איכות קרקע ירודה או חוסר כוח אדם, יכולת וציוד ליישום מוצלח.מפעלים. התקפות חריפות כאלה בניסיון של תורת המסים נתקלו לא רק על ידי ריקרדו, אלא גם על ידי כלכלנים ידועים אחרים בתקופתו. הייתה אמונה שהמס שהחברה נאלצת לשלם נופל על כתפי היזמים, שבגללו מצטמצמים הרווחים, ותהליך הייצור מאבד הזדמנויות לפיתוח.

הסכם וסתירה

מהעבודות ששרדו עד היום, חומרים שהוקדשו לניסיון של תורת המסים, ברור שסמית' וריקרדו, לאחר שהתחילו בתחילה מאותו מושג, התפצלו בסופו של דבר בדעותיהם בנושא. במחקר. השיפוטים הגלומים בעבודתם של שני האנליטיקאים דומים במידה רבה, ובו בזמן סותרים זה את זה מבחינת משמעות המסקנות. הדואליות מצאה את ביטויה דרך היחס לשירותים ציבוריים כלא פרודוקטיביים, תוך הסטת משאביה הכספיים של המדינה ממשימות וממעשים אמיתיים. יחד עם זאת, שניהם מכירים בכך שהמס הוא תשלום עבור שירותים הניתנים על ידי המדינה, וזה פרס הוגן.

סמית' כותב בכתביו שהוצאות הממשלה על אזרחי המדינה דומות להוצאות ניהוליות על בעלי בניינים. כמובן שכל נכס מביא להכנסה מסוימת, אך רק אם בעליו שומרים על רכושם במצב תקין, דבר המצריך השקעה של מאמץ, עבודה וכסף. זה ישים באופן מלא בקנה מידה של המדינה כולה, שבה המדינה הופכת לחזקה, והתושבים שמשלמים מסים - לבעלים. עם זאת, באותו זמן, סמית אומר כי מסים לחברה הםנטו מינוס. זה אפילו מפתיע שאף אחד מהכלכלנים הידועים של אז לא ראה בדעות אלה סתירה כה ברורה לאנליסט מודרני.

חוסר בסיס תיאורטי

כלכלנים מודרניים רבים מסכימים שחוסר העקביות של המסקנות ובסיס הראיות של סמית' נובע מהיעדר אפשרויות תיאורטיות באותה תקופה. כלכלה כמדע עדיין לא הייתה קיימת בצורה בה אנו מכירים אותה כיום, לא הייתה קבוצת מושגים שאיתן קשורים מיסים ומיסוי. למעשה, אי אפשר אפילו למצוא הגדרה למונח "מס" בכתביו של סמית'.

אם תקרא בעיון ובפירוט את ההנחות שסמית' מנסח בכתביו, תוכל לראות שהוא קידם את עקרונות ההנאה, השקילות. ריקרדו, שהצטרף אז לסמית' בהנחת היסוד לכלכלה כמדע, תפס גם הוא את עמדת המקבילה. חוקרים רבים מסכימים שסמית' הצליח מאוד לבטא את העקרונות הבסיסיים עליהם נשען מדע המיסוי המודרני. זה צדק וודאות, חסכון, נוחות. בעתיד, כל זה נקרא זכויות משלם המסים והוצהר בתיעוד רשמי. אבל לפני סמית, אף אחד לא חשב על משהו כזה, למעשה, הוא הפך לחלוץ בתחום הזה.

הפיתוח דורש קיבולת

אנליסטים, כלכלנים שהלכו בעקבות התיאוריה של סמית' ולקחו על עצמם את פיתוחה, במחקריהם לא יכלו להתקרב למהות הכלכלית של המס.חוקרים מודרניים מוצאים גרגירים מדויקים מסוימים קרובים לאמת ביצירותיהם ובהמצאותיהם של כמה ממייסדי תורת הכלכלה - למרות שהם לא הגיעו להצלחה אמיתית, הם בכל זאת העלו כמה רעיונות סבירים לדיון כללי. דוגמה קלאסית היא עבודתו של הצרפתי Say. מדען זה היה חסיד של תורת המסים הקלאסית, אך הוא סתר את הפיזיוקרטים, שהיו משוכנעים שהפרודוקטיביות אופיינית רק לחקלאות. במקביל, סיי היה מוכן להתעמת עם סמית, שהאמין שרק ייצור חומרי יכול להיחשב פרודוקטיבי.

Say גיבש גישה שונה לקריטריון של תועלת. הוא הציע לראות בייצור פעילות אנושית, שמטרתה ליצור משהו שימושי. כתוצאה מכך, לא התוצאה החומרית של התהליך חשובה, אלא התוצאה של פעילות הייצור. אם ניקח בחשבון שירותים ציבוריים, אז הם מאופיינים בהטבות לא חומריות, אבל עדיין הם קיימים - אף אחד לא היה מוכן להתווכח עם עובדה זו אפילו באותה תקופה. המשמעות היא שהאנשים העוסקים ביצירת הטבות עוסקים בעבודה יצרנית, וזה בתשלום. זה המקום שבו המסים באים להצלה כהזדמנות אמיתית כלכלית להודות למי שפועל לטובת החברה. עם זאת, סיי, למרות הצלחות מסוימות, לא הרחיק לכת בהמצאותיו, ולא הצליח לפתח תנאים מוקדמים רציונליים. הכלכלן הצרפתי המצטיין הזה היה דמות בזמנו, ולכן, למרות מקוריות החשיבה, הוא האמין שהמס הוא רע, והתוכנית הפיננסית האופטימלית כרוכהקיצוץ בהוצאות, מה שמאפשר לומר שהמס הטוב ביותר הוא זה שהוא הקטן מכל האחרים.

דעות שונות

כשזה מגיע לתיאוריה הקלאסית של מיסוי, הדעות לגבי התועלת של המחקר של המאה השמונה-עשרה עבור הכלכלה המודרנית משתנות מאוד. יש המשוכנעים שזה היה בזבוז זמן, שהפך את המוחות הבולטים של המעצמות האירופיות לכיוון הלא נכון במשך תקופה ארוכה. אחרים משוכנעים שדווקא אז הונחו היסודות שעליהם מתבססת השיטה הכלכלית המודרנית, כך שלא ניתן לזלזל בהם, למרות הפריון הנמוך יחסית של היקפי המחקר הכלכלי והאנליטי המרשימים של אז.

נראה שהנכון ביותר הוא אומדן פשרה המאפשר לקחת בחשבון הן את ההיבטים החיוביים והן את ההיבטים השליליים של תורת המסים והמיסוי שנקבעו במאות הקודמות. מהותו של המס מבחינה כלכלית לא נחשף אז, אבל אפשר היה לגבש עקרונות שהתבררו כמועילים ממש לאנליסטים - אלו שהצליחו להבין את מהות המס. מושג הצדק ראוי לתשומת לב מיוחדת, שכן הוא היה קשור קשר הדוק עם מיסים ואגרות שגבתה המדינה מהחברה גם בתקופת היווצרות המדע של כלכלת שוק.

הבנה קלאסית של מס

אם נעשה שיטתיות של כל ההוראות שנוסחו על ידי חסידי תורת המסים הקלאסית, נוכל לנסח את ההגדרה הבאה של המונח "מס": תשלום אינדיבידואלי למדינה, בתשלום על בסיס חובה, שווה ערך, הוצאה על הגנה ושימור כוח. יש לגבות את המס בצורה הוגנת, כלכלית, בהחלט.

גישה מודרנית

כיום, תורת המס מקדישה די הרבה תשומת לב למינוח. במסגרת יחסי מס, בפרט, הם מבינים קשרים פיננסיים כאלה שבתוכם משאבים מחולקים מחדש. יחסים אלו שייכים לקטגוריה התקציבית ונבדלים מאחרים, שתפקידם הוא גם חלוקה מחדש של משאבים, בלתי הפיך, סדר חד צדדי וחינם.

מס - התשלום הוא אינדיבידואלי לחלוטין. הוא משולם על ידי יחידים וישויות משפטיות. למעשה, יש ניכור של כסף ממי שיש לו רכוש כלשהו, וגם מנהל משהו מהר או בזכות הניהול הכלכלי. תשלום מס עבור כל הישויות המשפטיות, יחידים במדינה הוא חובה.

פונקציות מס

הגישה המודרנית לתיאוריית המסים כרוכה בהקצאה של פונקציה חלוקתית, רגולטורית, פיסקלית להם. יחד עם זאת, המסים אחראים על השליטה ומהווים אמצעי להמרצת הפיתוח הכלכלי של המדינה.

הודות למיסוי יש למדינה משאבים שנצברו בתקציב והוצאו לצורכי החברה. הדבר מרמז על פונקציית מס חלוקתית, הכוללת דיבור על קטגוריה כזו של מימון, שדרכה נוצרת קרן אחת. כבר ממנה, לפי הצורך, מוקצים לאלו כמה כספיםאו מטרות אחרות. רגולציה באמצעות מיסים כרוכה בהשפעה על הנושאים במרחב הכלכלי, התהליכים הכלכליים המתרחשים בחברה. מכאן משתמע מהות הפונקציה המגרה של המיסוי - מערכת מועדפת המאפשרת ליצור את האקלים הנעים ביותר לענף מסוים על מנת לקדם אותו. לבסוף, פונקציית הבקרה של מסים כרוכה בהערכת מנגנוני הגבייה הקיימים במונחים של ביצועים. יחד עם זאת, ניתן להסיק מסקנות לגבי הצורך להתאים את שיטת המיסוי הנוכחית או את המדיניות החברתית, הפיננסית והמיסוי של המדינה.

סיכום

תורת המס הקלאסית היא היבט חשוב בהיסטוריה של מחקרי שוק, חובה לכל כלכלן שמכבד את עצמו. יחד עם זאת, יש להבין כי תיאוריות מודרניות, על אף שהן מבוססות על מספר רעיונות, הנחות שנוסחו עוד במאה השמונה עשרה, שונות באופן משמעותי מהגישה הנהוגה באותה תקופה. לפיכך, חקר התיאוריה הקלאסית, אמנם מספק מידע שימושי, אך יש להשתמש בו בחוכמה, מבלי ליישם את המסקנות של אותם זמנים כרלוונטיים לקהילת השוק המודרנית.